מיכלובצה

לאחר שנאסר על אימא לשבת בהימנה, היא הגיעה למיכלובצה. במיכלובצה הגיעה אל אנשים שהיה להם ביח"ר לעבודות עץ, בעיקר רהיטי בית. הם קיבלו אותה יפה, אך הודיעו לה, שהזמן בו תוכל להתארח בביתם מוגבל.
באותה תקופה החלו יהודים ללכת עם הטלאי הצהוב, ועליו השם – jude.
כעבור שבועיים אימא ביקשה תעסוקה, על מנת שלא תהיה לנטל על המשפחה, אך בעלת הבית הביאה אותה למישהו שמבריח את הגבול. האיש שאל: מי את? ואימא ענתה: אני בתו של שמואל קאופמן. האיש שאל: האם את במקרה אחותו של ישעיהו קאופמן? אימא התחלחלה ואמרה: כן! בתקווה, כי יש תקווה ואח חי. המבריח אכן סיפר לה שהוא פגש את ישעיהו קאופמן במחנות.
המבריח סיפר לאדם נוסף על אימא, והאיש הזר הביא "פתק", שאימא תוכל לחיות. אימא הודתה לו ובערב יצאה לכיוון אינגבר (גבול הונגריה). אימא לא ידעה את הדרך, אך צעדה בביטחון, בתקווה להגיע לאיזושהי דרך. המבריח נתן לאימא כסף מתוך רחמנות!
בדרכה אל הגבול נעצרה אימא, מרחוק ראתה בית קטן ובו היה אור. אימא הסתכנה, דפקה על הדלת, ובקשה מחסה ומעט מים. הדלת נפתחה במבט חשדני, אימא הוכנסה דרך "פרצה". בעודה עומדת נבוכה, סיפרה לבני הבית על התלאות ועל הפחד להגיע אל הגבול. האיש לא שאל למוצאה והבטיח ללוות אותה עד הגבול. אימא, שהייתה עם מעט כסף על גופה, אמרה לו: זו "אוצרי". האיש לקח ממנה את הכסף וליווה אותה אל הגבול.
לפתע הגיעו – "ז'נדרמים" – משטרה צ'כית. שוטר אחד לקח את המבריח, ושוטר אחר לקח את אימא. הם נלקחו ישר אל השופט. השופט פסק על גירוש חזרה למיכלובצה. בעוד אימא יושבת אצל השופט ולימינה השוטר, חשה פחד מפניו הזועפות. היא קמה בבקשה ללכת לשירותים, שם קרעה את ה"פתק", שקיבלה מידי האיש הזר, וזרקה אותו לשירותים.
עם בוקר העירו את אימא, הרביצו לה, ולאחר מכן נשלחה חזרה למיכלובצה. המשטרה בחקירתה שאלה אותה, האם את מכירה אדם בשם רשדוביץ? אימא ענתה: בודאי, והם ענו לה: דעי לך האיש נהרג מאחר והוא מבריח יהודים, כך שהזהרי לך. אימא השיבה להם, אני בתו של שמואל קאופמן. אני נודדת בעולם, מאחר ואני רוצה לחיות. הז'נדרמים מצאו אצלה כסף, הכסף נלקח ממנה. היא נשלחה לבית הסוהר וישבה שם כמה שבועות.