קשה היה לאימא לאחר פטירת אבא והיא רצתה לעבור דירה. אני דאגתי, שאימא לא תוכל להתרגל לבית רב קומות, להכיר אנשים חדשים. אך אימא מאד רצתה לעבור. אכן היא מכרה את ביתה בקרית אונו, מקום בו גרה 30 שנה, ועברה לישמח משה.
חלום היה לה לאימא, לגור ליד ישיבה ולהכין אוכל לבחורים. אכן אימא מצאה דירה בישמח משה קרוב לשער שבת וקרוב לישיבה. מיד עם הגיעה לשם נגשה לראש הישיבה ובקשה לעבוד במטבח, להכין אוכל לבחורים. אימא הגיעה מדי בוקר בשעה 5.00 בקור ובחום, והכינה ארוחת בוקר לבחורים. הם שמחו לקבל מידיה החמות את הארוחה החמה. עצוב היה לה אם חס וחלילה לא חשה בטוב, ולא יכלה להגיע לישיבה.
גם ילדי ישמח משה אהבוה, הם קראו לה דודה טובה. והיא חילקה לכולם סוכריות ודברי מאפה. השכנות בבנין אהבו את אימא מאד, בעיקר יצרה קשר עם הרבנית. אימא השתתפה בשיעור קבוע של הרבנית מגנס. עצובה הייתה אימא כאשר נפטרה הרבנית, אותו יום יום ששי היה, ואימא אמרה לי: רק צדיקים נפטרים ביום ששי.
אימא שמחה מאד להיות במחיצת אחותי וילדיה, במחיצתי ובמחיצת ילדי.
כאשר ילדתי את יעל, חודשיים לאחר פטירת אבי, עצובה הייתה אימא, גם אני הייתי עצובה. אך היא שמחה שזכתה לעוד נכדה. מאושרת הייתה כאשר נולדו תמר ורות. בכל ילד ראתה אימא מתנה ולא אחת אמרה לי, כל יום שאני חיה זוהי מתנה מהקב"ה.
את החגים נהגה אימא לחגוג בביתנו, כאן חשה תחושת חג. גרי נסע להביאה. זכור לי כי לבית הכנסת באפקה הגיעה ראשונה. כן, כך הייתה אימא. היא בדרך כלל שהתה כאן עם דודי.
זכורים לי לילות הסדר, מאז שאבא נפטר, אימא שהתה אצלנו בליל סדר. מנהג היה זה שאימא הכינה את כל האוכל. גרי נסע אליה בערב חג בשעה 11.00 בבוקר והיא העמיסה את כל האוכל. אימא פשוט רצתה להרגיש כי יש לה חלק בחג.
גם את חג הסוכות אהבה אימא. מדי חג סוכות אנו עושים סוכה גדולה. אימא הגיעה כמה ימים לפני החג, ועזרה לילדים להכין ולתלות קישוטים. באחת הפעמים היא ישבה בסוכה וידיה שלובות היו ואמרה, אך תחושת מלוכה, פשוט סוכה של מלך (תרגום מאידיש).
עצוב היה לנו מאד בסוכות לאחר פטירתה.
כאשר שמעו הבחורים בישיבה שאימא חלתה, לא היה גבול לעצב. הם כמובן שאלו: "מה אפשר לעזור?" – השבתי: להתפלל.
כאשר אימא נפטרה, הבאנו אותה לישמח משה לפתח הישיבה. הרב הספיד ואמר, "יש מי שזוכה לתת בידיים חמות, ויש מי שנותן בידיים קרות". הכוונה יש מי שנותן בחיים ויש מי שנותן לאחר מותו. אימא זכתה לתת בידיים חמות. הבחורים עמדו ליד אימא ובכו. הם אמרו "אבדנו אימא"! "אנו חשים יתומים"!
עצוב היה לנו בראש השנה, ביום הכיפורים, בסוכות והעיקר בפסח בלי אימא. חלל גדול נוצר עם פטירתה.
אימא נפטרה בי"ב באלול תשמ"ז (6.9.1987)
יהי זכרה ברוך!
חלום היה לה לאימא, לגור ליד ישיבה ולהכין אוכל לבחורים. אכן אימא מצאה דירה בישמח משה קרוב לשער שבת וקרוב לישיבה. מיד עם הגיעה לשם נגשה לראש הישיבה ובקשה לעבוד במטבח, להכין אוכל לבחורים. אימא הגיעה מדי בוקר בשעה 5.00 בקור ובחום, והכינה ארוחת בוקר לבחורים. הם שמחו לקבל מידיה החמות את הארוחה החמה. עצוב היה לה אם חס וחלילה לא חשה בטוב, ולא יכלה להגיע לישיבה.
גם ילדי ישמח משה אהבוה, הם קראו לה דודה טובה. והיא חילקה לכולם סוכריות ודברי מאפה. השכנות בבנין אהבו את אימא מאד, בעיקר יצרה קשר עם הרבנית. אימא השתתפה בשיעור קבוע של הרבנית מגנס. עצובה הייתה אימא כאשר נפטרה הרבנית, אותו יום יום ששי היה, ואימא אמרה לי: רק צדיקים נפטרים ביום ששי.
אימא שמחה מאד להיות במחיצת אחותי וילדיה, במחיצתי ובמחיצת ילדי.
כאשר ילדתי את יעל, חודשיים לאחר פטירת אבי, עצובה הייתה אימא, גם אני הייתי עצובה. אך היא שמחה שזכתה לעוד נכדה. מאושרת הייתה כאשר נולדו תמר ורות. בכל ילד ראתה אימא מתנה ולא אחת אמרה לי, כל יום שאני חיה זוהי מתנה מהקב"ה.
את החגים נהגה אימא לחגוג בביתנו, כאן חשה תחושת חג. גרי נסע להביאה. זכור לי כי לבית הכנסת באפקה הגיעה ראשונה. כן, כך הייתה אימא. היא בדרך כלל שהתה כאן עם דודי.
זכורים לי לילות הסדר, מאז שאבא נפטר, אימא שהתה אצלנו בליל סדר. מנהג היה זה שאימא הכינה את כל האוכל. גרי נסע אליה בערב חג בשעה 11.00 בבוקר והיא העמיסה את כל האוכל. אימא פשוט רצתה להרגיש כי יש לה חלק בחג.
גם את חג הסוכות אהבה אימא. מדי חג סוכות אנו עושים סוכה גדולה. אימא הגיעה כמה ימים לפני החג, ועזרה לילדים להכין ולתלות קישוטים. באחת הפעמים היא ישבה בסוכה וידיה שלובות היו ואמרה, אך תחושת מלוכה, פשוט סוכה של מלך (תרגום מאידיש).
עצוב היה לנו מאד בסוכות לאחר פטירתה.
כאשר שמעו הבחורים בישיבה שאימא חלתה, לא היה גבול לעצב. הם כמובן שאלו: "מה אפשר לעזור?" – השבתי: להתפלל.
כאשר אימא נפטרה, הבאנו אותה לישמח משה לפתח הישיבה. הרב הספיד ואמר, "יש מי שזוכה לתת בידיים חמות, ויש מי שנותן בידיים קרות". הכוונה יש מי שנותן בחיים ויש מי שנותן לאחר מותו. אימא זכתה לתת בידיים חמות. הבחורים עמדו ליד אימא ובכו. הם אמרו "אבדנו אימא"! "אנו חשים יתומים"!
עצוב היה לנו בראש השנה, ביום הכיפורים, בסוכות והעיקר בפסח בלי אימא. חלל גדול נוצר עם פטירתה.
אימא נפטרה בי"ב באלול תשמ"ז (6.9.1987)
יהי זכרה ברוך!
