רבנסבריק

בתאריך 18.1.45 נשלח טרנספורט לרבנסבריק ומשם שלחו אותם ל"יוגנד לאגר". את המחנה ניהלו חיילי ס.ס. צעירים, אשר נקראו גם בשם "היטלר יוגנד" (אלו חיילים צעירים שהיו בצבא הגרמני).
אימא נשארה במחנה זה כמעט חודשיים, בדרך כלל ללא תעסוקה. אוכל היה מעט מאד, ולכן אימא נאלצה לאכול שלג. אימא בקשה מאלוהים רק שלא תקלקל את הקיבה.
לילה אחד הגיעו החיילים הגרמנים בבהלה וציוו על האנשים להסתדר ליציאה. איש מן האסירים לא ידע להיכן פניהם מועדות. הם צעדו קילומטרים רבים בתוך השלג, הלילה היה חשוך מאד. לפתע הגיעה הודעה לשוב למחנה.
עם שובה של אימא למחנה, הייתה עייפה מאד ו"נפלה" על מזרון ונרדמה, מבלי שתדע שהמזרון מלא כינים. עם בוקר חשה כי הכול מלא כינים, גם היא עצמה.
כעבור יומיים הגיעה פקודה לצאת לדרך. מעל כולם עמד מפקד ס.ס. כל מי שעבר קיבל מכה בשוט. המפקד נקרא בפי כולם בשם "בעל האטליז". אימא אף היא זכתה לקבל מכה מידו של בעל האטליז. משם הובלו בקרונות לרצו.
יש לציין כי זוהי תקופה של סוף המלחמה. הגרמנים חשים מאד לחוצים. הרוסים לוחצים מצד מזרח, וכעת מתחילים במצעדי המוות. לכן ניתן להבין כי גם אנשי ה- S.S. עצמם היו נפחדים ולא ידעו מאיזה צד תבוא עליהם הרעה.